Search
Close this search box.

איך אמנות השפיעה על קעקועים?

מכירים את זה שאני אוהבת לשתף אתכם במלא מידע לא שימושי שצברתי לאורך שנים של לימודי אמנות (שההורים מימנו לי בצער קודר כי לא הלכתי לרפואה)?

אז היום ממש השקעתי בלאכול לכם ת'ראש  בנושא השפעת האמנות הקלאסית והמודרנית על עולם האינק – או בנימה עממית יותר…איך אפ'חד פה לא המציא את הגלגל ולכל סגנון יש אמא ואבא (ודוד רחוק ששולח ידיים כשהוא שיכור בחג)  :

הפעם החלטתי להשתמש בדוגמאות של מקעקעים כחול לבן בלבד, כי מי שלא מפרגן לקבוצת הבית – סופו להיות קבור בחצר. קפיש?!

1. דאדא

האמ'אמא המופרעת של הטראש פולקה…ואחד הז'אנרים האהובים עליי בכל הזמנים.

סגנון אוואנגארדי (יענו חלוצי והזוי) שהגאוניות שלו היא שהוא משתמש ובו זמנית כופר בכל החוקים האמנותיים הקלאסיים. 

בזכות הדאדא אמני טראש פולקה היום יכולים לבנות קומפוזיציות עמוסות ומטורפות עם טקסט, אימג'ים ומלא אלמנטים – כאוס מוחלט מלא בהגיון פנימי של משקלים וקומפוזיציה.

(אגבוש, באורגיה שממנה נולדה הטראש פולקה השתתפו גם פוטוריזם, קונסטרוקטיביזם, גרפיטי ועוד כאלה אבל זה לקורס מתקדמים ביצ'ז) 

דאדא: ראול הוסמן, 1923

טראש פולקה: Pash Pollock

2. אר נובו

הנשים של מוחה תמיד מצויירות באאוטליין שחור עבה ונקי, נשיות,

אלגנטיות ובפוזות ענוגות של אחרי שתי כוסות מרלו,

(אבל לפני הצ'ייסרים….צ'ייסרים זה אקספרסיוניזם). מוחה הוא הסבא השובב של כל הז'אנרים האילוסטרטיביים שמשתמשים בעיקר בקווים כדי לבנות דמות של..ובכן..נשים מהממות, סימטריות וחסרות פגמים בלאט, לרוב עם חיות או אלמנטים קישוטיים. מהיר נובו נולד הנאו טרדישינאל וגם סגנונות אילוסטראטיביים ששמים פורטרט אישה במרכז היצירה ומקשטים אותה בשלל אלמנטים שנותנים אופי.

אר נובו: מוחה, 1900

אילוסטרטיבי: Jessica Astral Odyssey

3. אבסטרקט

סגנון שמחפש להכיל הרבה רבדים ותנועה עם כמות מינימלית של אלמנטים שנעים במרחבים שונים אבל מתקשרים זה עם זה בזכות הקומפוזיציה. ובפחות אשכנזית…יענו זה כמו "טראש פולקה" אבל יותר מינימליסטי ופחות דרמטי.

אבסטרקט ציור (למעשה קאלאז'): פיקאסו, 1913

אבסטרקט קעקוע: מאמא אינו לפני שהתחילה עם הסגנון הקווי

4. סוראליזם

ז'אנר שהשתמש בטכניקות ציור ורמת דיוק של ראליזם כדי לבנות סצנות לא ריאליות בעליל. זה בעצם סגנון שמשתמש ברמת ביצוע ראליסטית כדי לתאר סיטואציה ״מעולם אחר״. באותה תקופה שבה הסוראליזם התחיל…אגבוש…סמים פסיכודליים היו מאוווד פופולריים. צירוף מקרים? איי דונט ת'ינק סו מיסטר. 

סוראליזם ציור: סלבדור דאלי, 1938

סוראליזם קעקוע: Mabraka Tomer

5. ראליזם

הז'אנר הכי מוקפד שיש וזה כי הוא חייב להראות אחד לאחד מתצלום. פחות מזה וזה כבר לא ראליזם. לא בלאט…"כמעט" לא נחשב!  תמשיך להתאמן. מי שמתעסק בז'אנר הזה לא אמור להמציא ולו פיקסל אחד…הכל על טהרת היכולת להתבונן – ולהעביר במדוייק מה שראה. זה יכול להיות תצלום יחיד וזה יכול להיות קול אז׳ של תצלומים – העיקרון הוא לדייק. 

ראליזם ציור: גוסטב קורבט, 1844

ראליזם קעקוע: Edan Weiss

6. דאבל אקספוז'ר –

ובעברית צחה: "חשיפה כפולה",

אחד הגילויים המטורפים והיפים של עולם הצילום (שהתגלה בטעות בתור פאק בשיטת הפיתוח של המצלמות הראשונות) וגלש גם לאמנויות הגרפיות וכבר לא מחייב שימוש במצלמה אלא רק בדמיון עשיר ויכולת ביצוע ברמה גבוהה. זה בעצם התוצאה של שתי תמונות שונות שנטמעות אחת בשנייה ויוצרות כביכול או תנועה של אותה דמות או אפקט של שני עולמות משתלבים לאחד.

צילום: ריצ'רד מנספילד 1882

קעקוע: Helena Addams

אאאאזזזזז….למרות האמונה הרווחת של אמנים רבים שהם "המציאו את הגלגל", שהשמש זורחת להם מהרקטום ושיש להם בעלות על ז'אנרים אמנותיים – האמנות לא ממש מסכימה איתם..כי הגלגל המציא אותנו, לא אנחנו אותו.

המקום האחד והיחיד (!) ששייך בלעדית לאמן – הוא הביטוי הספציפי והאינדווידואלי שלו שנולד מתוך עולם המושגים הפרטי שלו וההיסטוריה הארוכה של האמנות, שהיא הרוח הגבית שלו …וזה הסקיצה המקורית שהוא יצר. וזה מקום קדוש שמי שנוגע בו – יבואו בוריס ואיגור לשבור להם ברכיים.

– כמו תמיד נכתב בלשון זכר מטעמי עצלנות ולא שוביניזם.

– אף אחד מהמקעקעים שציינתי לא ביקש ממני, לא חבר שלי (חוץ מעידני כפרעליייווו ילד של אמא) ולא שילם לי כלום.

לא כואב לי לפרגן חינמוש ובאהבה.

– משכירה במחיר מופקע את שירותי בוריס ואיגור שהוזכרו לעיל, לצורכי גבייה, שיחות "אל תברח אני לא מרביץ", ופתרון סכסוכים בדרך לא ארץ