דילוג לתוכן 
טעויות של מקעקעים מתחילים
כולם עושים טעויות בהתחלה אבל אולי אתם תוכלו ללמוד מאמא ולהימנע מהטעויות האלו. אז מאמא ציירה כל החיים, למדתי אמנות, גרפיקה ואיפוק,…ואז נהייתי מקעקעת! והייתם חושבים שזהו, קיבלתי שכל?
כההה.. לא ממש.
ה ט ע ו י ו ת :
לא לקחתי מקדמה לפני סקיצה
ככה זה הלך:
– תגידייי…אפשר סקיצה ככה בקטנה רק להבין איך זה יראה? בלי מקדמה, אני סגור נעול 100% שאני בא.
– באאארור כפרה! מחר שולחת לך לווצאפ. למתי נקבע? מתאים.
יום התור. אין בא ואין מתקשר לבטל. מחייגת.
– מהה גבר..אתה בדרך?
– אה…כן…תקשיבי..כבר לא ייצא לי להגיע …אבל תודה שהשקעת בי ארבע שעות מהחיים שלך שלא יחזרו לעולם.
יודעים מה הייתי צריכה לענות לו?
״שמע…שמע לי, נשמה של דודה. לא חובה עליך לקעקע מה שציירתי לך.
מבינה אותך, יש סקיצות שנראו יותר טוב בראש, ויש כאלה שפשוט..מה לעשות.. לא התאהבת.
הכל סבבה. מה שכן, פרח נשמתי הענוג – חובה עליך לשלם על הזמן שעבדו בשבילך! ולהודיע אם אתה דופק ברז שלא ישבו לחכות לך וישרפו יום פרנסה!..ומעתה קללה על ראשך בלאט!
שכל חייך יסנג'רו אותך חינם. אמן.
או פשוט מראש לקחת מקדמה.
קעקוע בחינם
ככה זה נראה:
– יההה..איזה אמנות מעללפפפתתתת!!!!!!!
– תודה איזה כיף. משקיעה בזה המון.
– אאאזזזזזז אולי תעשי לי קעקוע שלך..ככה חינם?
– חחח מה?
– תקשיבי אני מעלה אצלי יש לי מלא עוקבים!!! כל החברים הוואחשים שלי יראו וגם יבקשו ממך קעקוע חינם…בא לךך???
נייט בלאט! למה את הולכת ומו$$ת חינם כדי שכולם ידעו שאין לך גאג ריפלקס בשביל הבעל העתידי?!
נתתי ללקוחות להסתובב בלי להתעקש על סשן תיקונים
נו באמת….באמת תהיי מאלה שמה שמעניין אותם זה רק הצילום לאינסטוש? ומבחינתך מחר שיחטוף ת'בנאדם קרטל ויעשה מהקעקוע מקרמה לקיר של הבוס?? זה כרטיס ביקור שלך מסתובב בחוץ! פוגש אנשים כל יום ויש מצב גדול שהוא נראה קצת כמו מלכת אינסטוש – מהמם בצילום – מאכזב בלייב. אמנות שלך היא שלך , גם כשהיא לא איתך.
אחח…
אם רק יכולתי לחבר משדר לוויני לכל קעקוע שלי ואז כל כמה זמן קבוע הלקוחות ינדדו אליי כמו ציפורים בחורף לרענון. אבל אומרים לי שזה פשיסטי וק.ג.ב וזה ולא עושים ככה בארץ הקודש.
אמר אך ורק מי שמעולם לא עבר צירים ולידה. בלידה לא רק נקרע עור ורקמות פנימיות, גם עצמות האגן אשכרה זזות כדי שמשהו בגודל כדורגל קטן יעבור שם בלי להמעך הרבה.
קעקוע זה כולה שריטה על העור. גט אובר איט.
התפשרתי על האמנות שלי
ככה זה נשמע:
– וואי ראיתי עבודות שלך חולה על הסגנון שלך! תעשי לי משהו כמו זה..אבל בסגנון אחר לגמרי!
– לאדעתת..אני לא ממש מנוסה בזה…טוב נו..בואי ננסה..
– אני סומכת עלייך שתעשי משהו שמעולם לא התאמנת עליו מוששששלם
– טוב. אני אעשה הכי טוב שאני יכולה.
– אוף ורה…למה זה לא יצא יפה כמו שאר העבודות שלך?!
אולי כי…… לחצת עליי לעשות משהו שאני לא יודעת לעשות? אולי כי זה סלט של דברים לא קשורים שבכוח ניסית לחבר לקעקוע אחד?!
אולי כי לא הולכים לרופא שיניים שיעשה לך בדיקה רקטלית???
כי אם את אוהבת את הסגנון שלי אז את צריכה לבוא בשבילו או לא לבוא בכלל… ואם את לא באמת רוצה שזה יראה בסגנון שלי…אז מה אנחנו עושות פה?!
ואז נהיה לי שכל:
והפסקתי להתעצבן מזה…או לענות לכאלה. אלא אם כן יש להם 200k עוקבים.
כי אם כבר לרדת לזנות – אז בשביל ריצ'רד גיר.
– הפוסט, כמו אף פעם, מנוסח גם בזכר וגם בנקבה כי השקעתי.
– הפוסט, כמו תמיד, נכתב כי ממש, אבל ממש, בא לי שתהיה לנו סצנה מגניבה בארץ שלא נראית כמו האח המעוכב שאמא עישנה בהריון שלו לעומת סצנת הקעקועים בחו"ל.
וזה מה שאני יכולה לתרום לעניין.
זה וכמובן שני המקררים שלי בוריס וגרישה, שהולכים ומסדרים דברים סגנון של פעם, בשושו,
אצלך בסלון על ניילון רחב וקצת אקונומיקה.
