הלקוחות הגרועים ביותר בעולם
הפעם מאמא חוזרת אליכם עם כתבה מניסיון ארוך שנים על הלקוחות הכי הזויים, הכי מוזרים, וששום מקעקע בעולם לא מחכה שהם יעברו את סף דלתו.
בואו נתחיל:
זה שדורש שיחת נפש של שלוש שעות בשביל קעקוע של חמש דקות. יש לו סיפור ארוך לספר למעשה כמה סיפורים, הם כולם משתלבים זה בזה, ולוקח 4 שעות להסביר את כולם בפירוט מלא ואז להסתפק בקעקוע קטנטן, סימלי ולא אמנותי במיוחד אבל עם משמעות של 40 שנות חיים. בשביל להרוויח את הזכות לקעקע את אותו לקוח בקעקוע קטן וסביר להניח זול המקעקע צריך לשבת שלוש שעות, לשמוע סיפור אחד צדדי, לנתח אותו, ולהיות מסוגל לאפיין אותו לתוך קעקוע קטן, פשוט, ולא יקר במיוחד.
כי בואו.
הזמן על אכילת ראש לא נחשב…נכון?
זה שבא לחסוך כמה שקלים. כשהוא קונה אייפון ב-3,000 עד 6,000 שקל, הוא לא מתמקח. למרות שהוא יודע שהאייפון יהיה אצלו שנה, שנה וחצי גג, עד שיחליף בחדש. אבל כשמדובר בתחום הקעקועים, על כל קעקוע של 350 שקל הוא חייב להתמקח עלהתווכח ולהוריד לברכיים את המקעקע, בשביל 50 שקלים הנחה. עם לקוחות כאלה, לרוב מומלץ פשוט לתת להם איזושהי הנחה קטנה רק כדי להעביר את הנושא הזה הלאה ולהתחיל להתקדם לעשייה.
וכן, לפעמים יש לקוחות שפשוט רוצים להרגיש שיעשו להם הנחה, קטנה ולא משמעותית ככל שתהיה ושווה לתת להם כדי להרוויח את העבודה.
קודם הוא רוצה מילה, אחרי זה הוא רוצה משפט, חבר העיר לו, אז הוא רוצה עכשיו בכלל פורטרט, ואחרי שבת הזוג שלו אמרה לו גם איזה מילה, הוא רוצה קעקוע מאורי ענק על כל הכתף.
הוא נורא נורא רוצה קעקוע, אבל פשוט לא מצליח להחליט מה.
למה? כי הוא לא באמת רוצה קעקוע.
הוא רוצה הכרה חברתית מסוימת, שמשתייכת לעשיית הקעקוע. מה הבעיה פה? כמו שאומרים, מילים כמו חול ואין מה לאכול. בסופו של דבר אותם אנשים בוחרים קעקוע שהוא סלט של הרבה רעיונות של הרבה חברים וכל האנשים שמשפיעים על ההחלטות שלהם, כל הרעיונות שהיו להם בתוך קעקוע קטן בגודל לא יותר מ10 סמ. במקרה הטוב זה יוצא מעניין אבל לעיתים יותר קרובות אף אחד (לא מקעקע וגם לא אותו לקוח) לא באמת אוהבים את התוצר הסופי, אבל אין כבר דרך חזרה, וכולם רוצים פשוט לסיים את היום וללכת הביתה.
מגיע עם שלושה חברים, שתי דודות, כלב אחד, עגלה עם תינוק צורח ופרגיות שצריך לשים על האש. יש לו חלב באוטו אז הוא ממהר, ואולי גם קצת שינויים בקעקוע, ורגע חמותי תגיע לעשות גם אחד. כמו שמגיעים לדוכן של ירקות בשוק הרבה רעש, הרבה בלגן, ואיפה ההנחה אבאלה. פה, השאלה היא תמיד כמה כאב ראש אנחנו מוכנים לאכול בתמורה לפרנסה. ולפעמים התשובה האמיתית היא הרבה כאב ראש בתמורה לכמה שקלים, כי בואו לא נשכח, הוצאות המחייה היום ר׳ עולות, והממוצע היומי של השכנים שלכם, מרוויחי משכורת המינימום, שעובדים שמונה שעות ביום כל יום היא כ-שלוש מאות שקלים. אז לקוח שאוכל לך קצת את הראש במשך שעתיים, נשמע פחות נורא, לא?
מוסר השכל:
בקעקועים כמו בקעקועים אנחנו יכולים לבחור עם איזה לקוח לעבוד ועם איזה לא, אבל בתאכלס? יותר מידי אמני קעקועים הם …סנואופלייקס מפונקים ובכיינים, כן שמעתם נכון, הם רוצים רק חוויות מושלמות ונעימות בעבודה, וזה רבותיי, חארטה של דור שברירי רגשית, נקניק ופריווילגי.
כי בינתיים חמוטל עובדת קופאית בשופרסל 8 שעות משמרת, 10 לקוחות ביום צועקים עליה סתם, מרוויחה 300 שקל ליום ארוך וקשה כשמקעקע מכניס סכום דומה בקעקוע של שעתיים עבודה. …
פתאום לקוח חופר לא נשמע כזה נורא אה.
מתעניינים בקורס קעקועים?
