המסע לא נגמר – הוא רק מתחיל
למקעקעים ולמקעקעות שמרגישים לפעמים לבד, מבולבלים או פשוט עייפים: מצאתם מה שחיפשתם.
תעצום עיניים ותיזכר ביום הראשון שלך בעולם הזה.
אולי זה היה יום שבו החזקת עפרון רישום בפעם הראשונה, אולי כקישקשת בכיתה במחברת וחלמת להיות אמן, אולי כשראית סרטון שגרם לך להרגיש שזה הגורל שלך, ואולי כשהחלטת שאתה הולך עם זה – לא משנה מה יגידו.
זוכר את ההתרגשות?
אז לא היית צריך עוקבים. לא סטודיו נוצץ. רק תשוקה. אבל מאז – קרו הרבה דברים, נכון? הגעת למקום שבו לפעמים אתה מתעורר עייף עוד לפני שיום התחיל. מוצא את עצמך גולל כמו זומבי, העבודות לא סדירות. לקוחות מבטלים. זה לא כיף כמו שציפית וזה לא מספק את הנשמה כמו שקיווית. ואתה בלי לשים לב כבר לא אותו לב חי ופועם שהיית…ובא לך הסרת תשוקה ליצור, כמו הסרת קעקוע – מהיר וסופי, כי המציאות והציפייה לא שוות.
ולמרות הכול – לא ויתרת.
ואתה לא לבד בזה.
כל מקעקע ומקעקעת שאתה מעריץ – גם הם שאלו את עצמם למה זה כל כך קשה. גם הם טעו, נכשלו, למדו מהטעויות שלהם ומצאו פתרונות לבעיות שהם לא רצו אפילו להודות בהן.
הם מצאו דרך. ואתה תמצא גם.
הבליינד ספוט שלך
הבעיה היא לא בך. או יותר נכון לא כמו שאתה חושב…
זה לא שאתה לא מוכשר מספיק, או לא מסוגל מספיק – זה יותר עניין של בליינד ספוטים: כמו ברכב, שלא משנה איזה דגם – תמיד תהיה נקודה בנסיעה שאנחנו לא רואים בשום מראה. עכשיו זה רק של שאלה למי יש ביצים להסתכל עמוק לתוך הבליינד ספוט ולראות מה שם חושך מושך למטה ואחורה.
ואם קראת עד כאן אז כנראה כבר הבנת שהכישרון והמוטיבציה שלך לקחו אותך לשלב הראשון ובשלב השני אתה מגלה שזה כבר לא מספיק…ומה שמטריד אותך: אז מה כן?
קודם להבין את עובדות הטבע של העיסוק הזה:
- להיות אמן מדהים – לא מכין אותך בשיט לשאר החלקים שזה ״עסק״, צריך ללמוד את זה, בלי אגו כאילו זה כזה קל שלא צריך להבין, וגם בלי להתעלם מזה כאילו זה יעבור מעצמו כמו שפעת, כי בלי עסק אמנות היא רק תחביב לכיף
- לא צריך לרקוד בטיקטוק או לחשוף ציצי כדי להביא לקוחות ולסגור יומן,לא צריך שכל העולם יעקוב אחריך ואתה לא צריך תוכן וויראלי ומטורף כדי שכל יום תקום לעבודה שאתה אוהב ואשכרה תצליח להתפרנס חודש בחודשו ברמה שלא צריך עוד עבודה מהצד והשאלה היחידה היא תאכלס כמה מספיק לך? האם יש מספר כזה? כי אם יש מספר כזה יש גם סטרטגיה שתביא לשם.
- ללמוד תוך כדי תנועה זה לא ללכת אחורה, זה לא שמור רק למתחילים, וזה לא מעיד עליך שנכשלת, להפך, זה אומר שאתה הולך קדימה, משתפר ובאמת מתקרב כל יום לחלום שלך. כי אין דבר כזה לצאת פרופסור מתואר ראשון או אמן מומחה אחרי קורס קצר וכמה קעקועים, זה משהו שמרוויחים בעבודה וליטוש עצמי עם השנים.
אם לא הצלחת לקבל את העובדות אז החלק הבא ממש לא ימצא חן בעיניך - אבל אם כן, אפשר עכשיו להבין את הבליינדספוטים הכי נפוצים אצל מקעקעים:
- טכניקה שלא תואמת את היצירתיות, הרעיון מטורף, והביצוע? חצי כוח, זה גורם לך לחשוב שאתה לא מוכשר מספיק כשהאמת היא שכנראה לא השתלטת על מרכיב כלשהו בטכניקה וזה מונע ממך לממש את היכולת שלך: וולטאז, סטרוק, זווית אחיזה, עומק חדירה או מהירות יד הם לרוב פקטור קל לבדיקה ושיפור במקום. אתה חושב שזה בעיה פילוסופית כשזה עניין של ליטוש קטן והתאמה
- עקשנות לא להתנהל כעסק מתוך עקרון אמנותי יהיר ״שלקוחות יגיעו מעצמם״ והעסק ינהל את ״עצמו״ כי כל עוד האמנות טובה, לא צריך כלום יותר, דה? אז זהו, זה מוביל לפער עצום בין המציאות והציפייה > וזה יוצר מרמור, חרדה… העקשנות הזאת יצרה יותר טרולי מקלדת מאשר כל סרטי הסטאר וורז יחד. מרגיש לך שזה עניין של עקרון? לא זה חוסר באסטרטגיה – ואותה לומדים ויוצרים, כמו כל גנרל בתולדות ההיסטוריה אף אחד לא נולד עם ידע, הוא צריך לרכוש אותו.
- חוסר הבנה של הרשתות החברתיות, האפליקציות החכמות, ובכללי כל המתנות שהן חינם להשתמש בהן לטובתך, גורם לתחושת פומו וחוסר בטחון, ותורם בעיקר ליצירת חשבונות יפים בנראות אבל חסרי טראפיק, חסרי לקוחות – עם המון קעקועים מרשימים ואפס מבקרים, והתסכול שנובע מלהיות כל היום סביב יצירת תוכן שלא מביא כלום חוץ מבזבוז זמן יקר הוא תסכול שמוביל לוותר. וחבל. פשוט לא הסבירו לך כך שתבין זה הכל…
ללכת ללמוד אצל מקעקע שאתה מעריץ בלי לדעת אם הוא יודע ללמד טוב כמו שהוא יודע לקעקע, מה שמייצר מלא תלמידים פעורי עיניים, שרצו בסך הכל הכי טוב, שילמו המון כסף אבל מרגישים בסוף שיעור שלא הבינו כלום אבל ״מביך להגיד לא הבנתי אז זרמתי כאילו הכל סבבה…״ והתלמיד מניח שהבעיה בו ולא בהסבר. האמת היא שאם התלמיד באמת התאמץ להקשיב ולא הבין – הבעיה היא במורה שלא מצא דרך אחרת להסביר.
מה הבעיה שלנו?
באנו לאמנות כי חשבנו שזה מסלול קל יותר שלא דורש להתחבר למציאות ולהתפשר על רצונות, כי חשבנו שככה אמן מור לחשוב ולהתנהג
וזה בולשיט כי לאורך ההיסטוריה האנושית האמיתית אינספור יוצרים הצליחו להיות אמנים עד יום מותם לא כי הם ״התעקשו לא להבין מה הבעיה״, אלא כי הם הבינו איפה הבליינדספוטים שלהם ואיך פותרים אותם:
וינסנט ואן גוך (1853-1890) – חוסר כישרון שפיצה בהתמדה ואימונים
וינסנט ואן גוך, אחד הציירים המפורסמים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של האמנות, התמודד עם קשיים אדירים בתחילת דרכו, כולל חוסר כישרון ניכר באימונים הראשוניים שלו. הוא לא ניחן בכישרון טבעי כמו רבים מעמיתיו, ונאלץ לעבוד קשה מאוד על מנת לשפר את טכניקתו. הוא השקיע שעות על גבי שעות ברישום וציור, ניסה סגנונות שונים, עד שהצליח להגיע לרמה שרצה ובסוף הפך להיות מהאמנים שהובילו את סגנון הפוסט אימפרסיוניזם ואפילו נחשב למקדים את זמנו בסגנון זה!
אז מה אתה צריך? לא בית ספר – בית.
ב-Mama Ink יצרנו עולם שלם של השתלמויות שלא נועדו להפוך אותך למישהו אחר, אלא פשוט לעזור לך ללטש את מי שאתה כבר.
זה לא קורס ארוך.
זה לא מחויבות מעייפת.
זו שיטה פשוטה – לבחור רק את מה שאתה צריך. שיעור אחד. תובנה אחת. ליטוש אחד.
- קהילת בוגרים של מעל 150 מקעקעים שתומכת שהולכת איתך לכל החיים. צוות משפחתי, אמא ואבא לכל דבר, שילוו אותך שנים לתוך העשייה, עם עזרה, ייעוץ הכוונה, עזרה למצוא עבודה בסטודיואים בארץ,מישהו שיהיה שם בשבילך וירצה שתצליח . במאמא אינק מי שמצטרף למשפחה, מקבל יחס של משפחה.
כל מה שהרגשת – הרגישו גם אחרים. וזה הסימן שלך. יש מקום שבו תוכל להיות אתה – ולדעת שאתה לא לבד, ושכל מה שעברת עד היום לא היה לשווא.
המסע שלך לא נגמר. הוא רק התחיל, ואתה בדיוק במקום שבו היית אמור להיות.
לא בטוח מה הבליינד ספוט שלך? יצרנו שאלון אישיות קצר שיעזור לך לגלות …