יציאות באין כניסה
או: איך לגרום למקעקע לשקול לעבור לעבוד בביטוח לאומי
בואו נודה באמת — להיות אמן קעקועים זה לא רק לדעת לצייר. זה לדעת לסבול אנשים בלי לחנוק אותם עם כבל חשמל של מכונה. במיוחד כשאותם אנשים באים עם פנינים מהזן הנדיר של “אני לא יודע כלום, אבל יש לי דעה שאני סגורה עליה כמו תורה מסיני”.
הנה 5 יציאות מעצבנות במיוחד, ולמה הן גורמות לכל מקעקע לפלוט דיו מהאוזן.
“מה הבעיה? זה כולה לעבור על הקווים…”
תרגום: חינכו אותי לא לכבד.
למה זה מעצבן:
כי אנשים כאלה תן להם לעבור על קווים עם טוש על נייר הם יציירו לעצמם שפם ולא יחזיקו קו, תן להם לנסות לקעקע והלקוח יגיע למיון. ״לעבור על קווים״ עם מחט במכונה רוטטת, עם עומק חדירה מותר של 1.2 מ”מ בדיוק, לא פחות לא יותר, בלי לרעוד, בלי לעצור, בלי להרוס קו, תוך כדי שהלקוח בוכה, מזיע, זז, ונזכר שהוא פוחד מגיל 5 ממחטים.
אז אם זה כ”כ פשוט, למה את עובדת קופאית בשופרסל ולא בקעקועים?
“למה אתה לא מצייר מהראש? אומנים אמיתיים לא צריכים רפרנס.”
תרגום: אני חושב שוואן גוך צייר את ‘חמניות’ מומצאות, כי אני חי בסרט.
למה זה מעצבן:
כל אמן מקצועי (לפחות אחד טוב) מצייר מרפרנס. ואז, אחרי שנים של תרגול, המוח בונה “ארכיון ויזואלי” שהוא מסוגל לשחזר משם דברים. לצייר “מהראש” בלי להבין אנטומיה, פרספקטיבה, תאורה וקומפוזיציה זה לצייר פטיש שנראה כמו סנדוויץ’.
היחידים שמציירים מהראש זה ילדים. והם – לא מקבלים על זה 800 ש”ח לשעה. וגם הכי טובים ביניהם עדיין מציירים..כמו…ילדים!
“אני רוצה קעקוע ממש קטן, אז בטח זה גם יהיה ממש קל וזול, נכון?”
תרגום: אני לא מבין מה זה דיוק, עלויות ציוד, ועצם זה שאתה בן אדם שצריך להתפרנס.
למה זה מעצבן:
קעקוע קטן לא אומר עבודה קטנה. זה אומר עבודה מדויקת פי עשר, כי אין מקום לטעויות! אי אפשר להחביא טעות בקו כי אין כלום חוץ מקו. וזה גם אומר אותו סט ציוד, אותו סטריליזציה, אותה הכנה — אבל עם תשלום של לקוח שמרגיש שהוא קנה עוגייה במקום קעקוע.
אתה לא משלם לפי אינצ’ – אתה משלם לפי רמת ביצוע. אם אתה רוצה לשלם זול, לך תזמין מדבקה בעלי אקספרס.
“אני בא עם כל המשפחה, וגם רוצה לבוא לשלושה תיקונים אחרי החלמה וגם תענה לי כשאני מתקשר אחרי 23:00.”
תרגום: אני רוצה גם לשלם בזול וגם להתנהג כאילו קניתי אותך.
למה זה מעצבן:
לא חסר אנשים שככל שתבוא לקראתם יותר – ככה הם ינצלו אותך יותר, קוראים לזה שיטת מצליח וזה הכי כואב בעולם כשאתה מנסה לתת הכי טוב ונופל על פרזיט שלא מעניין אותו טוב, מעניין אותו לסחוט אותך כמו ספוג ואז גם לעשות לך שיימינג ברשתות כי לא הסכמת לניצול.
שילמת על קעקוע? לא קנית מקעקע. כמו שקנית רכב לא קיבלת סוכנות!
“זה נראה קל… אולי גם אני אהיה מקעקע.”
תרגום: אני מזלזל בעשר שנים שלך של אימונים, רק כי יש לי אינסטגרם וטושים בבית.
למה זה מעצבן:
כי מקעקעים אמיתיים מקריבים זמן, גב, עיניים, יחסים זוגיים ובריאות נפשית כדי ללמוד אומנות מורכבת, כואבת, סטרילית, פסיכולוגית ועסקית. זה מקצוע – לא תחביב.
אין לנסות קעקועים לראות אם זה מתאים לך! זה לא. כי זה קשה, דורש אמונה עצמית ולשים על זה את כל ה100% שלך ואין הבטחה לכלום.
שורה תחתונה
הנקודה היא כזאת – ככל שלאדם יש פחות בראש יש לו יותר בפה, אז פעם הבאה שמישהו אומר לכם דבר מעצבן , מבאס שמעיד על בורות? פשוט תנו אותו לכתבה של מאמא ושחררו את הקיטור מהאוזן הפחות שומעת…כי וואללה לא באנו לחנך. באנו לעשות אמנות למען מי שמעריך אותה.