המסע לא נגמר – הוא רק מתחיל

• טכניקה שלא תואמת את היצירתיות, הרעיון מטורף, והביצוע? חצי כוח, זה גורם לך לחשוב שאתה לא מוכשר מספיק כשהאמת היא שכנראה לא השתלטת על מרכיב כלשהו בטכניקה וזה מונע ממך לממש את היכולת שלך: וולטאז, סטרוק, זווית אחיזה, עומק חדירה או מהירות יד הם לרוב פקטור קל לבדיקה ושיפור במקום. אתה חושב שזה בעיה פילוסופית כשזה עניין של ליטוש קטן והתאמה
• עקשנות לא להתנהל כעסק מתוך עקרון אמנותי יהיר ״שלקוחות יגיעו מעצמם״ והעסק ינהל את ״עצמו״ כי כל עוד האמנות טובה, לא צריך כלום יותר, דה? אז זהו, זה מוביל לפער עצום בין המציאות והציפייה > וזה יוצר מרמור, חרדה… העקשנות הזאת יצרה יותר טרולי מקלדת מאשר כל סרטי הסטאר וורז יחד. מרגיש לך שזה עניין של עקרון? לא זה חוסר באסטרטגיה – ואותה לומדים ויוצרים, כמו כל גנרל בתולדות ההיסטוריה אף אחד לא נולד עם ידע, הוא צריך לרכוש אותו.
• חוסר הבנה של הרשתות החברתיות, האפליקציות החכמות, ובכללי כל המתנות שהן חינם להשתמש בהן לטובתך, גורם לתחושת פומו וחוסר בטחון, ותורם בעיקר ליצירת חשבונות יפים בנראות אבל חסרי טראפיק, חסרי לקוחות – עם המון קעקועים מרשימים ואפס מבקרים, והתסכול שנובע מלהיות כל היום סביב יצירת תוכן שלא מביא כלום חוץ מבזבוז זמן יקר הוא תסכול שמוביל לוותר. וחבל. פשוט לא הסבירו לך כך שתבין זה הכל…

ללכת ללמוד אצל מקעקע שאתה מעריץ בלי לדעת אם הוא יודע ללמד טוב כמו שהוא יודע לקעקע, מה שמייצר מלא תלמידים פעורי עיניים, שרצו בסך הכל הכי טוב, שילמו המון כסף אבל מרגישים בסוף שיעור שלא הבינו כלום אבל ״מביך להגיד לא הבנתי אז זרמתי כאילו הכל סבבה…״  והתלמיד מניח שהבעיה בו ולא בהסבר. האמת היא שאם התלמיד באמת התאמץ להקשיב ולא הבין – הבעיה היא במורה שלא מצא דרך אחרת להסביר.